לאחר הכרזת האום על הקמת מדינת היהודים החלה התארגנות של יוצאי תנועת הצופים מטוניס לעלייה לארץ ישראל. במקביל למלחמת השחרור, החלה עליה גדולה מטוניס. הוצע לחברי תנועת הצופים להתאחד עם חברי תנועת בית"ר ותנועת המושבים שהעמידה לרשותם את אדמות מושב ינוב. 

הקשיים היו רבים, תהליך הגיבוש היה קשה אך בסופו של דבר הצרכים המשותפים, בניית בית תרבות, בית כנסת, בית ספר, גן ילדים, 

סלילת כבישים פנימיים וטיפוח הנוי, עשו את שלהם וסייעו לגיבוש הקבוצות.

בשנת 1949 יצאה משלחת של 28 ילדים בדרכה מטוניס לנורווגיה לשם הבראה והכשרה לקראת עלייתם לארץ ישראל. לקראת נחיתת המטוס באוסלו, נשמע פיצוץ אדיר והמטוס התרסק בהרים. בעקבות האסון מושב ינוב אומץ ע"י מלך נורווגיה. ממשלת נורווגיה תרמה למושב צריפים ומוסדות חינוך ותרבות.

מכל משלחת הילדים במטוס ניצל ילד אחד בשם יצחק  אלל, לאחר מכן שינה את שם משפחתו לאל על. יצחק חולץ ועלה  לארץ ישראל, והתיישב במושב ינוב.

עד היום עומד על תלו "צריף בית הראשונים" ובחצרו ישנה אנדרטה עם שמות 27 הילדים ההרוגים.

כיום מונה המושב 78 נחלות ועוד כ- 70 משפחות של תושבים, חלקם מבני המקום ורובם יוצאי העיר שחיפשו מקום כפרי באיכות חיים טובה לחיות בו.

בשנים האחרונות נבנו חמש שכונות של הרחבה לבנים. מרבית התושבים והחברים מתפרנסים ממקצועות חופשיים או מעבודה באזור או במרכז הארץ.
ישנם מספר חקלאים המעבדים את שטחי המושב ומגדלים פרחים לייצוא. כמו כן ישנם מספר חלקות של זיתים לשמן זית.

חברי המושב השקיעו רבות בפיתוח הנוי והסביבה וכיום ניתן לציין את הגינון היפה במיוחד במרכז הישוב.

מושב ינוב משתייך למועצה האזורית "לב השרון".

 

המחנה- בית נבולסי

בכניסה הצפונית למושב, מבנה שהיה בית-הארחה של משפחת נבולסי.
מסופר כי עבדאלה מלך ירדן נהג לנפוש שם כאורח של המשפחה.
המחנה שימש כמרכז שבתוכו וסביבו גרו המייסדים הראשונים של המושב ינוב.
הזיכרונות הראשונים למחנה כולל חתונות ראשונות,ברית המילה הראשונה ,וכו'